גילוי החלל מעורר את המפץ הגדול בשאלה

גילוי החלל מעורר את המפץ הגדול בשאלה



We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

צוות אסטרונומים צפה באובייקט בחלל שקיומו מעורר ספק במציאות תיאוריית המפץ הגדול.

המבנה הוא קבוצת קווזאר גדולה (LQG) המורכבת מ -73 קווזארים, המשתרעים על פני 4 מיליארד שנות אור מקצה לקצה, מה שהופך אותו למבנה הגדול ביותר שנראה אי פעם ביקום כולו. כדי להציג זאת בפרספקטיבה, רוחב כל גלקסיה של שביל החלב היא כ- 100,000 שנות אור.

קווזאר הוא גרעין גלקטי המופעל על ידי חורים שחורים ומונעים מאוד.

על ידי נימוק קונבנציונאלי לא יכול היה להיווצר אובייקט בגודל LQG שהתגלה לאחרונה מאז התפוצצות 'המפץ הגדול' ומתנפץ תיאוריות חלל ארוכות - העיקרון הקוסמולוגי המקובל כיום, המבוסס על עבודתו של אלברט איינשטיין, מציע כי הגדול ביותר גודל המבנים שאנו צריכים למצוא יהיה בגודל של כ -1.2 מיליארד שנות אור.

עם זאת, המדע המקובל עדיין לא זיהה שום אלטרנטיבה לתורת המפץ הגדול, ועד כה נראה שמדענים אינם ששים לשנות את התיאוריה למרות ממצא אחרון זה.

תוכל לקרוא עוד כאן.


    ארובה נטוורקס שואפת גידור גדול

    נראה כי משקיע גדול קונה הגנה ברשת ארובה.

    מערכת ה- Charge Depth Charge של optionMONSTER זיהתה הבוקר את הרכישה של 8,900 באוקטובר 24 במחיר של .10. נפח היה הרבה מעל האינטרס הפתוח הקודם של השביתה של 1,642 חוזים, מה שמעיד כי מדובר בעמדה חדשה.

    לונג מעמיד את המחיר שבו ניתן למכור את המניה לא משנה כמה רחוק היא תרד, ותעלה בשווי עם מכירה. ניתן לרכוש את החוזים בכדי לבצע הימור דובי על הסף, אך סביר להניח שהמניות של היום נקנו כגידור כדי להגן על רווחים במעמד מניות ארוכות בהתחשב עד כמה רחוק המניות רצו בחודשים האחרונים. (עיין במדור החינוך שלנו)

    ARUN יורדת באחוז אחד ל -24.62 דולר במסחר מוקדם. ספקית שירותי ה- Wi-Fi עלתה מתחת ל -18 דולר עם תוצאותיה הרבעוניות האחרונות בסוף פברואר, אך נסחרת בטווח הדוק ביותר מאז. תאריך דו"ח הרווח הבא שלה לא פורסם, אך לוח השנה של השנה שעברה מציע שהוא ייצא באמצע מאי

    קניית המכירות של היום מהווה כמעט את כל נפח האופציות ב- ARUN, שהוא כבר יותר מפי 5 מהממוצע של הפגישה המלאה בחודש האחרון. עד כה נסחרו רק 7 שיחות.


    המוח מאחורי טלוויזיה חכמה: איך ג'ון הנדריקס עוזר לעצב את עתיד עולם הטלוויזיה החכם יותר

    בחורף שעבר, כשהאוויר בוושינגטון צלצל בקריאות פוליטיקאים "לאפס" את המימון הממשלתי לשידור הציבורי, כשקצת קראו לראש בר הדינוזאור על מגש, ג'ון הנדריקס היה שקט אופייני. כל מה שהוא עשה זה לכתוב מכתב.

    היה אפשר להבין אם הנדריקס, המנהל את ערוץ דיסקברי וערוץ הלמידה של טלוויזיה בכבלים, היה מצטרף לאספסוף הלינץ 'של הטלוויזיה הציבורית-ולו רק כדי לצפות ולשמוח. אחרי הכל, הנדריקס, אולי אפילו יותר מאשר יו"ר הבית ניוט גינגריץ 'דוחף את ה- PBS-עד כדי כך בעדינות-לעבר המצוק. על ידי הבאת סרטים תיעודיים בסגנון PBS לטלוויזיה בכבלים, הנדריקס עזר ליצור אלטרנטיבה לצופי טלוויזיה ובעלי נותני חסות ארגוניים, תוך שהוא מנקז חלק ממחזור החיים מ- PBS והפך אותו לפגיע יותר מתמיד למבקריו הוותיקים.

    ובכל זאת, הנדריקס, בן 43, לא התכוון להצטרף לקהל שבעט ב- PBS בדצמבר האחרון. ראשית, היזם הרך, יליד הדרום, מנומס מדי. מצד שני, הוא חכם מדי. הנדריקס במקום זאת שלח פתק לבבי לנשיא PBS ארווין ס. דוגאן, והציע את הדברים הבאים: דיסקברי תעזור לשלם את עלויות ההפקה עבור תוכניות PBS מובילות כגון "NOVA" ו- "Nature" אם PBS תאפשר ל- Discovery להציג את התוכניות תחילה (עם ההמשך שידורים ב- PBS). זה היה פתרון מושלם לכולם, לפי החישוב של הנדריקס: PBS תחסוך כסף, ל- Discovery יהיו כמה תוכניות לוהטות למכור למפרסמים שלה, ואף צופה-מחובר לרשת או לא-לא יפסיד. זוהי דרך אחת להסתכל על זה ואפשר גם לשער שבעסקה כזו, PBS תאבד חלק חשוב מהזיכיון המבוסס שלה, בעוד ש- Discovery Communications המתפתחת של הנדריקס רק תמשיך להתחזק.

    עד כה, דוגאן לא הגיב למכתב, אך הנדריקס חושב שזה עשוי להיות רק עניין של זמן עד ש- PBS תיאלץ לחפש שותפויות כאלה. והוא מתעקש שאם זה יצטרף אליו, החוויה לא תהיה כואבת. "אני אוהב PBS," הוא אומר ומחייך מתחת לשפמו העבה. "אני לא רוצה לראות שמשהו רע יקרה להם."

    בעולם העסקים העדין של ג'ון הנדריקס, כך נראה, כולם מנצחים רק שהנדריקס מנצח יותר. במהלך העשור האחרון, הנדריקס יצר והציג יותר סרטים תיעודיים חינוכיים מכל אחד אחר בטלוויזיה המסחרית. והוא זכה לחברה עם הכנסות של 2 מיליארד דולר והיא עומדת להפוך לאימפרית מולטימדיה בינלאומית.

    ערוץ דיסקברי מגיע ל -64 מיליון בתים, כשני שלישים ממשקי הטלוויזיה בארצות הברית, והנדריקס החל להעביר את הערוץ לאירופה, אסיה ואמריקה הלטינית. הוא כבר יצר ארבעה ערוצי כבלים נוספים-המוקדשים לסרטים תיעודיים של טבע, מדע, היסטוריה וסגנון חיים-שיופיעו בכמה מערכות כבלים בחודשים הקרובים. בחודש שעבר, הוא רכש רשת חנויות שאותה תמיר לחנויות הקמעונאות דיסקברי, ותמכור קלטות וידאו טבעיות ומדעיות ודיסקים של תקליטורים. ובשנה הבאה, דיסקברי תצא לבתי הקולנוע עם סרטי טבע במסך גדול, שלפי הנדריקס מקווה שיחטפו חלק מהקהל של סרטי המשפחה "מלך האריות" ממשפחת דיסני.

    ככל שהאימפריה שלו גדלה, נראה ש- PBS נועד להמשיך ולהתכווץ, מה שאומר שהנדריקס עשוי להופיע כחסיד המוביל של "טלוויזיה חכמה". וולטר קרונקייט, עוגן חדשות הרשת לשעבר המייצר כעת סרטים תיעודיים עבור דיסקברי, אומר על הנדריקס: "הוא יהיה בחזית הטלוויזיה הנאורה במשך שנים רבות."

    אבל האם זה יהיה דבר טוב? המבקרים אומרים שהתכנות של הנדריקס מתרחקות מכל דבר שעלול לרצות את המפרסמים. למרות שקשה שלא להתפעל מהנדריקס-אלבמי חורק ונקי שעשוי להיות מתכנת הטלוויזיה המסחרית היחיד באמריקה שהתעשר על ידי לֹא להמעיט באינטליגנציה של הקהל שלו-יש התוהים אם הוא יכול ליישב את האינטרסים הסותרים של מסחריות וטלוויזיה חינוכית.

    "מה שדיסקברי ניסה לעשות מקביל לטלוויזיה הציבורית, אך נותרה השאלה אם הם, או כל רשת כבלים, ייקחו את הקפיצות לתכנות נועזות", אומר מפיק ותיק החדשות PBS ותיק החדשות רוברט מקניל. "האם הם יהיו מוכנים לעשות משהו רק בגלל שזה רעיון כדאי, בלי להתייחס יותר מדי לרייטינג ולחששות מסחריים? חבר המושבעים עדיין בחוץ ".

    אם הנדריקס הוא העתיד של הטלוויזיה החכמה, הצופים צריכים להתכונן לקבלת השכלה מעשית מכיוון שחברתו לעולם לא תטעה כבירוקרטיה שידורה ציבורית מיטיבה. להיפך, זהו מודל של פרגמטיזם מונע שיווק, בשורה התחתונה. בדיסקברי הארה היא טובה אך הארה שמושכת דירוגים, מסייעת במכירת מכוניות יוקרה וניתנת להפיכה לתקליטורי CD-ROM אפילו טובה יותר.

    מבחן הטלוויזיה הציבורית, כך ראה פעם מבקר הטלוויזיה של וושינגטון פוסט, טום שאלס, נוטה להיות נשלט על ידי "חרקים שמתייחסים או בריטים מדברים". ג'ון הנדריקס, יזם צעיר בחיפוש אחר רעיון גדול בתחילת שנות השמונים, הבחין במשהו נוסף: החרקים היו פופולריים יותר מהבריטים.

    זר שלא ידע דבר על עסקי הטלוויזיה, הנדריקס למד את ההיסטוריה של דירוג PBS וראה שהתוכניות המדורגות בטלוויזיה הציבורית הן סרטים תיעודיים ומדעיים-לא הדרמות הבריטיות המיובאות או התוכניות השנויות במחלוקת שנוטו להכעיס את הרפובליקנים . וכך, בהשקת דיסקברי, הוא בחר לקחת את החרקים ובעלי החיים, ולהשאיר את השאר.

    כיום, השחקן האמין ביותר של ערוץ דיסקברי הוא הכריש, כוכב מרתוני "שבוע הכרישים" השנתי, המדורג ברשת. האריות, הנמרים והדובים הפופולריים כמעט באותה מידה שמסתובבים בסדרה השבועית "פאנגס!" כאשר לא חושפים שיניים, דיסקברי מושכת לפעמים דירוגים גדולים (שהם קטנים בהשוואה לרשתות) בתחום נושא שהנדריקס מתייחס אליו כ"צעצועי נער "-מטוסים, רקטות חלל וספינות גדולות. במרץ, דיסקברי הציבה משלה. שיא הדירוגים בכל הזמנים עם "נושאת: מבצר בים", סרט תיעודי שבילה שעתיים בשיטוטים בפינותיו של כלי טיס עצום.

    תכנות כזה גרם לאנשים להאמין שמותג הטלוויזיה של הנדריקס הוא לא רק חכם-הוא גם ערמומי. "גילוי נוטה להישאר בתחום התכנות שהוא פופולרי ובטוח", אומרת פאולה אפסל, מפיקה בכירה ב- NOBS של PBS. "כל אחד בעסק הזה יודע שאם תעשה הופעה על כרישים או ספינות גדולות, זה יהיה פופולרי".

    אבל התכנות של דיסקברי לא מסווגות כל כך בקלות. עם תוכניות פריים-טיים, למשל, החוקרות את המשמעות של גללי עטלפים, הנדריקס בדק לפעמים את טווח הקשב של הצופים בדרכים שאפילו PBS לא יעיז. בחודשים האחרונים הפיק והפעיל הערוץ את "הארץ המובטחת", סדרה דוקומנטרית על נדידת אפרו -אמריקאים מהדרום לערים הצפוניות. תוכנית אחרת, "סיום הסיוט", הציגה קטעי סרטים נדירים שנראו על שחרור המחנות הנאציים, בעוד ש"נפילת סייגון "הייתה אולי הטיפול הממצה ביותר עד כה בניתוק מלחמת וייטנאם.

    ברשת האחות של דיסקברי, ערוץ הלמידה-בעל נטייה קצת יותר חינוכית מהגילוי המכוון להרפתקאות-הנדריקס משך השנה קהל צופים פוסט-סופרבול עם מומחה מדעי על רבייה אנושית וקיבל את הדירוגים הטובים ביותר של TLC אי פעם. וסדרת "הספרים הגדולים" של הנדריקס כבר העלתה על המסך מספר תמרים שלא היו בדיוק חומר שמיועד לטלוויזיה, כולל "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין.

    בחוגה בכבלים, שבהם ספורט, סרטוני מוסיקה וסרטים שולטים, שני ערוצי הדוקו של הנדריקס הם כמה נווה מדבר שקט. "אתה מרגיש שאתה נכנס לעיוות זמן כשאתה מפעיל את דיסקברי", אומר המבקר שלאס, בהתייחסו לסרטים תיעודיים קצרים שנראים כאילו הם צולמו בכל עת ב -30 השנים האחרונות. נראה כי איכות זו מושכת במיוחד את הצופים המבוגרים יותר שגילוי נוטה למשוך צופים מעל גיל 40. ובכל זאת, למרות חוסר הטרנדיות המוחלט, הערוץ הפך למשהו אייטם לוהט. הנדריקס מקבל מכתבי מעריצים ושיחות מאנשים כמו יו הפנר, מיק ג'אגר ומרלון ברנדו, בעוד שברד פיט כוכב הקולנוע של הרגע הפך לרפודיזציה על נפלאות דיסקברי בפרופיל המגזין האחרון. הנדריקס מעריך אך מעריך: "אני חושב שחלק מהאנשים בוודאי אוהבים להגיד שהם צופים בדיסקברי יותר ממה שהם באמת צופים בו."

    הנדריקס, לעומת זאת, יהיה צופה בתום לב של ערוץ דיסקברי גם אם לא היה הבעלים שלו. הוא הוקסם מרעיון החקר מאז ילדותו בהנטסוויל, על, שם גדל בצל מרכז החלל של נאס"א שפיתח את רקטות שבתאי שלקחו את האדם לירח. "יכולתי לשמוע את המנועים כשבדקו את שבתאי 5", הוא אומר. "ממש יכולתי להרגיש את הרעש של הרקטות האלה כשהייתי בבית שלי."

    הנדריקס היה סוג הילד שבנה טלסקופ משלו והעדיף לצפות במסמכים תיעודיים של מדע, טבע והיסטוריה על פני "בוננזה". לאחר שלמד היסטוריה ואסטרונומיה במכללה, הוא עבד בסופו של דבר באקדמיה, כגיוס כספים לכמה אוניברסיטאות. אהבתו לסרטים דוקומנטריים נשארה איתו, וככל שתעשיית הטלוויזיה בכבלים התפתחה בתחילת שנות השמונים, "שמתי לב שאף אחד לא עושה ערוץ דוקומנטרי", הוא אומר. "והפכתי אובססיבית לרעיון הזה."

    זה לא היה פופולרי באותה תקופה. רשתות הטלוויזיה המשודרות נטשו במידה רבה סרטים תיעודיים בסוף שנות השבעים, וביטלו חדשות או סדרות מדעיות כל שעות כמו "היקום" של וולטר קרונקייט. "הבעיה עם סרטי תעודה בטלוויזיה מעולם לא הייתה עם רייטינג נמוך", אומר קרונקייט היום, הוא מציין כי התוכנית שלו זכתה לרייטינג חזק, אך משכה את סוג הצופים שפשוט לא היו ממשיכים להתעדכן בסיטקומים או בתוכניות בלשיות שהגיעו לאחר מכן. מסיבה זו, סבור הנדריקס, "הרשתות החליטו לוותר על טלוויזיה מתחשבת וללכת לגמרי עם טלוויזיה בידורית. אבל כשזה קרה, הרבה אנשים-אולי שליש מהמדינה-נותרו מרגישים מוזנחים על ידי הטלוויזיה. מלבד PBS, לא היה להם לאן לפנות לתכנות אינטליגנטי. "

    בשנת 1982 מיהר הנדריקס לתוך החלל הזה עם תוכנית להשיק את הרשת שלו באמצעות סרטים תיעודיים ממוחזרים מחו"ל ומ- PBS. אבל באמצע אותם ימי העומס של הכבלים, הנדריקס התקשה למצוא תומכים. אפילו דיסני, חברה שהייתה צריכה להבין את הפוטנציאל של אריות ופילים, התרחקה מהזמנה לקחת חלק בעלות של 6 מיליון דולר (ההשקעה היום תהיה שווה בערך 800 מיליון דולר, להנדריקס לא מפריע לציין).

    כשהוא זקוק לאמינות, הוא חיפש את קולו הסמכותי של קרונקייט, שאליו כתב הנדריקס. כשנפגשו, הכריזמה השקטה של ​​הנדריקס-שופדה בשנים של גיוס כספים באוניברסיטה-ניצחה מיד על העיתונאי. "התרשמתי מהאמונה המוחלטת שלו ברעיון הזה", אומר קרונקייט. אז הוא מסר להנדריקס מכתב חתום המפרט את סגולותיה וכדאיותה של הטלוויזיה הדוקומנטרית, שהניף לאחר מכן הנדריקס מול משקיעים זהירים.

    באמצע 1985, לדיסקברי היה מספיק כסף לעלות לאוויר, והציג תוכניות טבע יד שנייה. ואז, שישה חודשים מהעונה הראשונה שלו, הנדריקס פגע בקיר. משקיע פוטנציאלי גדול פרש, והנדריקס מצא את עצמו לא מסוגל לעמוד בשכר העבודה שלו. "הבנתי שזה נגמר", הוא אומר. אבל בשעה ה -11, הנדריקס השתחרר על ידי ג'ון סי מאלון, יו"ר חברת טל-תקשורת בע"מ, מפיצת הכבלים הגדולה ביותר באמריקה, אשר יחד עם שלוש חברות כבלים אחרות החליטו לקחת חלק מרוב בדיסקברי.

    "אהבתי את הרעיון של ערוץ דוקומנטרי כי אני צופה בעצמי בסרטים דוקומנטריים", אומר מאלון. אך למלון, דמות דומיננטית ושולטת, המנהלת חלק ניכר מעסקי הכבלים כולה, היו סיבות אחרות להקים שותפות עם הנדריקס. כאשר תעשיית הכבלים עומדת בפני ניסיונות רגולטוריים להגביל את התעריפים שלה, הנדריקס, בחור נלמד עם חיוך קל ופלט של תוכניות חינוכיות, יתגלה כשגריר טוב, כזה שיכול לספק כבוד לתעשייה שהייתה מוקדשת לשירותי שכר. -צפייה בסרטים ומאבקי פרסים.

    "מאלון ותעשיית הכבלים החלו לפרוץ את הנדריקס כבחור הטוב של הכבלים", אומר ריצ'רד כץ, המסקר את עסקי הכבלים בחדשות רב -ערוציות. "הוא הפך לאיש בכובע הלבן."

    גם הנדריקס הוציא הרבה מהשותפות. בנוסף לשקיעת הכספים כדי לשמור על דיסקברי בחיים, לשותפיו של הנדריקס הייתה גישה למחצית מתאי הכבלים באמריקה. עד 1990, ערוץ דיסקברי היה ערוץ הכבלים הצומח ביותר והגיע ל -50 מיליון בתים. ואז, כאשר הנדריקס ביקש להרחיב את פעילותו בשנת 1991 על ידי רכישת ערוץ הלמידה, נראה כי מאלון שוב היה מכשיר.

    באותה תקופה מצא עצמו הנדריקס מתחרה ב- Lifetime Television, שחתם על כתב כוונות לרכוש את ערוץ הלמידה תמורת 39 מיליון דולר. על פי הדיווחים, מאלון יעץ לשקעי הכבלים שלו ברחבי הארץ להסיר את ערוץ הלמידה מהמערכים שלהם. (מאלון אומר שהוא פשוט הצהיר ש- TLC "אסור לסמוך על המשך ההפצה שלנו". Lifetime לאחר מכן פרש מהעסקה והנדריקס תבע TLC במחיר נמוך יותר של 32 מיליון דולר. תביעה שהוגשה מאוחר יותר על ידי הבעלים המקורי של ערוץ הלמידה, שגובה מ- TCI ו- Discovery "שימוש אנטי תחרותי בכוח מונופול", נדחתה בסופו של דבר. אבל היה ברור למתבוננים שהנדריקס החביב משחק כעת בליגות הגדולות והקשות. כץ אומר: "יש כאלה שיכולים לומר שהנדריקס נתמך על ידי האימפריה הרעה של TCI."

    הברית לא פגעה הרבה בתדמית הבתולית של הנדריקס. "אין לו אויבים, וזה מאוד יוצא דופן בעסקי הטלוויזיה", אומר ג'ון מנדל, סגן נשיא בכיר בגריי פרסום, סוכנות בכירה במדיסון אווניו. אפילו המתחרים של הנדריקס הם מעריצים. ניקולאס דאבצס, נשיא ומנכ"ל רשת הטלוויזיה A & ampE, אומר: "אולי כי הוא עבד בסביבה אקדמית, יש בו משהו פרופסורי-וזה מרענן בעסק הזה, שבו יש כל כך הרבה רואי חשבון, עורכי דין ואנשי הפקה שמנהלים דברים . ”

    לפעמים, הנדריקס יכול להיראות טוב מכדי להיות אמיתי. הוא למעשה משתמש במילה "גוש" בשיחה. הוא אף פעם לא מתגעגע למשחקי הכדורגל של בתו בת ה -13 או בנו בן ה -10. הוא בוס פטרנליסטי שיצר לאחרונה ספר תצלומים של חברה כיוון שסנדי מקגוברן, עובדת לשעבר, "הוא היה נבוך כשהיה במעלית עם מישהו והוא לא ידע את שמם".

    הנדריקס, שהוקם בבת'סדה, ארצות הברית, נשאר "אאוטסיידר בעסקי הטלוויזיה", אומר ג'ו מנדסה, עורך התקשורת בעידן הפרסום. הוא לא מבלה הרבה זמן בלוס אנג'לס או בניו יורק אם הוא יכול לעזור לזה. אין לו קשרים מיוחדים עם הפוליטיקאים המקומיים של אף אחת מהצדדים ("אני מנסה להישאר עצמאי", הוא אומר). נראה שחבריו המפורסמים המעטים מנותקים מאותו בד בריא כמו הנדריקס עצמו: הגיבור האולימפי ברוס ג'נר, האסטרונאוט באז אולדרין, שחקנית הטלוויזיה/המפיקת ילדים שלי דובאל. דובאל מבעבע כשנשאל על הנדריקס ואמר, "הוא כמו וולט דיסני של הטלוויזיה החינוכית."

    אין סיבה לפקפק בכך שתמונתו של הבחור הנחמד של הנדריקס היא אותנטית, אם כי ציניקן עשוי להצביע על כך שבמקרה שלו, בהחלט משתלם להיות טוב. כובעו הלבן ואופנו הרציני שימשו אותו היטב מכיוון שהוא מיתחם מדי פעם בשיעורי כבלים גבוהים יותר ובגישה לבתים נוספים. והתכנות החינוכיות והמתחשבות שלו הופכות אותו לבחור פופולרי בשדרות מדיסון בימים אלה. זה לבדו עשוי להיות אחד ההישגים המשמעותיים יותר של הנדריקס: נראה כי הוכיח כי פרסום וטלוויזיה מתוחכמת יכולים להתקיים בדו קיום. "אחד לא צריך להבריח את השני," מתעקש הנדריקס.

    בהתחשב במצב הטלוויזיה המסחרית רק לפני כמה שנים, כאשר נדמה כי נותני החסות נמשכים לכיוון הבנאלי, הצלחתו של הנדריקס עם מפרסמים עשויה לייצג שינוי משמעותי ברגישות המסחרית. כמו כן, עולה כי אחד העקרונות המנחים של הטלוויזיה הציבורית-האמונה כי מסחריות מובילה אוטומטית ל"השתקה "של התכנות-עשויה להיות בקשר עם המציאות של הטלוויזיה בשנות התשעים.

    כאשר הטלוויזיה הציבורית נוצרה לפני יותר מרבע מאה, רשתות הטלוויזיה המשדרות העדיפו גישה לתכנות ערעור המונית, המיועדת למפרסמים לרצות "שפשוט רצו להגיע למרבית הגופים בכל זמן נתון", אומר דון שולץ, פרופסור ל תקשורת שיווקית משולבת באוניברסיטת נורת'ווסטרן.

    בינתיים, טלוויזיה ציבורית, נטולת פרסומות, שודרה תוכניות שהיו יותר מכוונות ל"נישה ", ממוקדות לחובבי אופרה, חובבי היסטוריה ואחרים בעלי טעם מעודן. רבים מאנשי PBS מאמינים שדיכוטומיה זו עדיין קיימת כיום. "אתה חייב שתהיה לך טלוויזיה ציבורית", מתעקש הכוכב התיעודי של כוכב PBS, קן ברנס, "כי הטלוויזיה המסחרית נמשכת אוטומטית לעבר דירוגים גבוהים יותר. השוק המסחרי נוטה, לרוב, לכיוון "האי גיליגן" הבטוח יותר ".

    אבל אחרים מציינים שגיליגן איננה מזמן. "הטלוויזיה על פני החוגה נעשתה חכמה יותר בשנים האחרונות", אומרת בטסי פרנק מ- Zenith Media Services Inc. ומציינת כי כמעט בכל לילה נתון אפשר למצוא "NYPD Blue" או תוכנית איכותית אחרת. אפילו סיטקומים, a la "סיינפלד", מיועדים יותר ויותר לצופים מתוחכמים יותר. חלק מהכוח המניע הוא פרסום, שהוא ממוקד יותר ומודע לדמוגרפיה מאשר בעבר. "המפרסמים כבר לא דואגים לכמה צופים", אומר שולץ, "עכשיו זה יותר עניין של מי צופה".

    חברות הרכב, קטגוריית הפרסום הגדולה ביותר, רעבות במיוחד לדמוגרפיה "גברית איכותית". "במשך השנים", אומר פרנק, "חברות הרכב גילו שהגבר המשכיל מבלה פחות זמן עם טלוויזיה מסורתית. חבר'ה חכמים פשוט לא צפו בסיטקומים. "

    מכאן שמשווקי הרכב הבינו בערך אותו דבר שהנדריקס היה-שחלק מהאוכלוסייה נסגר על ידי טלוויזיה מסחרית. חלק מאותם אנשים צפו ב- PBS, אך PBS לא הייתה מוכרת פרסומות למפרסמים, מה שאילץ אותם להסתפק ב"אזכורים "בתשלום של שם חברת חיתום בתחילת התוכנית. וכך כשהגיעה הנדריקס, המציעה את אותו קהל כמו PBS-משכילים, בעלי הכנסה גבוהה יותר, עם הרגלי צפייה קלים-ללא מגבלות מסחריות, המפרסמים קיבלו אותו בברכה. ומכיוון שכרישיו ו"צעצועי הנער "משכו במיוחד צופים גברים, חברות הרכב, חברות הפיננסים ויצרניות המחשבים נהרו לדיסקברי. "שני הערוצים של הנדריקס לקחו חלק מהזכיינית ל- PBS, ובעקיפין הם אחת הסיבות למותה של PBS", אומר מנדזה מעידן הפרסום.

    מכיוון שהוא תפס את "הצופה הקלה" החמקמק, הנדריקס יכול לגבות מפרסמים פרמיה-בלשון התעשייה, עלות גבוהה לאלף הופעות (עלות לאלף). "הנדריקס עשה עבודה נהדרת במכירת תדמית הטלוויזיה החכמה", אומר מנדל של גריי. "הוא יצר הילה סביב הערוץ. החשיבה היא, מי חוץ מאדם משכיל ישב בשקט לתוכניות האלה? אנחנו מדברים על ערוץ שעושה משהו מיוחד על עטלף - - ואיכשהו מקבל איתו רייטינג טוב ".

    משיכת צופים נחשקים היא רק חלק אחד מהמשוואה העסקית בדיסקברי. החברה היא גם מפלצת ממונפת. אפשר לא לחשוד שאפשר לשווק סרט דוקומנטרי, לכאורה הצורה הפחות מסחרית של יצירת סרטים, כאילו הוא יישומון. למעשה, הסרט התיעודי הוא הווידג'ט המושלם-וזה שוב דבר שהנדריקס הבין בתחילת הדרך.

    אפשר למחזר סרט תיעודי בלי סוף-"תוכנית על פיל היא נצחית, היא ירוקה עד", אומר מנדל-ובדרך כלל זול יחסית לייצר הכישרון במצלמה ממש עובד על בוטנים, וכפי שמציין אחד המפיקים של דיסקברי. החוצה, "החתולים הגדולים אינם מקבלים שאריות."

    בנוסף, הביקוש לסרטים דוקומנטריים הוא כמעט בלתי מוגבל. הם יכולים להימכר לספריות ובתי ספר, דבר שעושה דיסקברי. הם יכולים להתפצל לאמצעי מדיה אחרים בשנה שעברה, הנדריקס יצר חטיבת מולטימדיה שעושה כעת טרקים בג'ונגל של דיסקברי והופכת אותם לתוכניות תקליטורים הנמכרות במחיר של 50 $. לבסוף, ניתן למכור את התוכניות מחדש-עם מעט דיבוב של ה- voice-over-כמעט בכל מקום בעולם. "סרטי תעודה טבעיים ומדעיים הם אחת התוכניות הבודדות שיכולות להתקיים כמעט בכל מדינה", אומר הנדריקס, "כי אין תוכניות תרבותיות או פוליטיות לתוכניות אלה."

    התהליך המשוכלל הזה של מכירת טלוויזיה חכמה מושג באמצעות מכונה משומנת שהרכיב הנדריקס בבת'סדה. צוות של דיסקברי המונה כ -600 כולל צבא של מנהלים צעירים נלהבים, הנוטים להתרוץ ממפגש למפגש, מדי פעם מכניסים טלפונים סלולריים, ולעתים קרובות מדברים בשפה של מילות מפתח בשיווק מותג.

    בבוקר האחרון הודיע ​​נשיא דיסקברי, גרג מויר, הלובש כתפיות בסגנון גורדון גקו, למבקר: "עכשיו המשחק הוא להרחיב את המותג שלנו מחוץ לטלוויזיה, להפוך למותג עולמי בהמון מדיות". ביל גודווין, העומד בראש ההפצה, היה במשרד סמוך ושרטט תרשימים ואמר: "ברגע שקיבלת את ההפצה, אתה יכול למכור את המוצרים הנלווים שלך-תקליטור, סרטוני וידאו, מה שלא יהיה". מאוחר יותר, גודווין מסביר: "ישנם צופים שרוצים רק לראות חיות, שום דבר אחר, ועל ידי כך שיש לנו ערוצי נישה, נוכל לוודא שהמוצר המסוים הזה יהיה זמין לאותם אנשים בכל עת".

    כדי לקבל את "המוצר" בדיוק, התכנות של Discovery מתוכנן במידה רבה מבפנים-בניגוד לתוכניות PBS, אשר בדרך כלל יוצרות על ידי יוצרי סרטים עצמאיים ומפיקי תחנות טלוויזיה מקומיים. בדיסקברי, אמון מוחי קטן בראשות הנדריקס והמתכנת הבכיר קלארק באנטינג מחליט מה ישודר על בסיס שלוש תנאים מוקדמים: "הוא חייב לדבוק במשימת האיכות שלנו, אנחנו חייבים להיות מסוגלים למכור אותו לקהילת הפרסום, והוא חייב לקבל דירוגים ", אומר באנטינג.

    החשש בקרב אנשים מבחוץ הוא שמפרסמים ודירוגים עשויים לקבל עדיפות. "אני לא חושב שאי פעם תראה את דיסקברי לוקחת את הסיכונים ש- PBS הייתה לוקחת", אומר שלס. "מכיוון שהם נתמכים על ידי מפרסמים, הם נוטים להיות לא פוליטיים, והם נרתעים מכל דבר שעלול לעורר מחלוקת". לדוגמה, מציין Shales, כאשר TLC הציגה את הסרט הדוקומנטרי הפופולרי שלה בנושא רבייה אנושית, שהופקה יחד עם הטלוויזיה הבריטית, היא ניתקה עירום מקרי שהיה בגרסה המקורית של הסרט התיעודי. "זה סוג של דבר מוזר שאתה עושה כשאתה מודאג ממפרסמים", אומר שלס.

    כשנשאל על השפעת המפרסמים, נראה שהנדריקס תמה. "אני באמת לא יכול לחשוב על שום מקרה שבו מפרסמים אמרו לנו לא לעשות משהו", הוא אומר. הוא מכיר, כאשר נלחץ, כי לקרייסלר היה קלט ישיר ליצירת תוכנית שיצרנית הרכב נתנה לה חסות. בסתיו הקרוב תוצר סדרת שיפורים חדשה של בית על דיסקברי על ידי קמעונאית הום דיפו, המציעה אפשרויות "אינפורמריות". והסרט הדוקומנטרי של "נושאת" בכיכובה של ספינה ימית היה בחסות, בין היתר, על ידי הצי האמריקאי (אם כי חיל הים פרסם את המודעות שלו לאחר שראה את הסרט המוגמר, שבו ימית, בסצנה אחת, מתלונן על הצורך לנקות את השירותים. ).

    אבל הבעיה שיש למבקרים עם דיסקברי היא לא שהערוץ נוטה כלפי נותני חסות להיפך, הם אומרים, פשוט אין שום נטייה כלל. "חלק מהסיבה לכך שמפרסמים אוהבים את דיסקברי היא שהם יודעים שהם לא יצטרכו להתמודד עם מחלוקת-זוהי סביבה בטוחה ואיכותית", אומר מנדל. "אל תחפש את דיסקברי שיעשה משהו עצבני."

    מצד שני, אותו הדבר נאמר על PBS בימים אלה. בשנתיים האחרונות, הטלוויזיה הציבורית מואשמת שוב ושוב בהתרחקות מתוכניות שנויות במחלוקת. "בשנים האחרונות היה קשה להפיק סרטי נושאים חברתיים ל- PBS", אומר התיעוד סטיב פישלר, שסרטי רחוב פסיפיק שלו עבד עם PBS. "PBS נוטה להיות עצבני-אפשר להבין-לעשות משהו פוליטי בימים אלה."

    פישלר גם מציין כי PBS הפכה תלויה יותר ויותר בחיתום תאגידי בשנים האחרונות. "והעובדה היא שתאגידים אינם תומכים בסרטים חברתיים או פוליטיים", הוא אומר. "מה שאנחנו רואים הוא שגם הטלוויזיה הציבורית וגם הכבלים לא מהססים להתמודד עם כל דבר קשה, וזה כנראה ימשיך בכיוון הזה".

    הנדריקס מודע לביקורת שהערוצים שלו לא לוקחים סיכונים. "זה נוטה להיות צורם לצופים שלנו לעבור מתיעוד טבע שקט לתוכנית בנושא חברתי", הוא מסביר. הוא אומר שהוא מעדיף לטפל בנושאים קשים יותר בערוץ נפרד. "יכולתי לראות אותנו מפתחים ערוץ המתמקד בנושא תיעודי בנושא, במסורת של אדוארד ר 'מורו", הוא אומר. האם מפרסמים יתמכו בכך? "הם לא יצטרכו", הוא אומר. "הצופים ישלמו על זה. לצופים תהיה שליטה רבה יותר בעתיד הטלוויזיה ”.

    העתיד, כפי שחזה אותו הנדריקס, טומן בחובו הזדמנויות בלתי מוגבלות, שיובאו לפלא הטכנולוגיה הדיגיטלית. ככל שאות הווידאו המוזן לבתים יורחב בשנים הקרובות, יהיה מקום לעוד ערוצים ואפשרויות צפייה רבות יותר. חלקם עשויים לראות בכך גידול בעומס הטלוויזיה, או-מכיוון שאפשרויות הצפייה החדשות ישולמו על ידי הצופים-מסחור נוסף של הטלוויזיה.

    אבל הנדריקס טוען שהעידן החדש יביא לדמוקרטיזציה גדולה יותר של הטלוויזיה. כאשר שלטו רשתות השידור, אומר הנדריקס, "המדינה הייתה ערובה על ידי הרגלי הצפייה של הרוב". כבל שינה זאת על ידי מתן חלופות נוספות. הגל הבא עוד יפוצץ את מספר האפשרויות העומדות לרשות הצופים.

    הדיבורים על עתידה של הטלוויזיה התעייפו עד מאוחר, עם הרבה ספקולציות והייפ שנבעו מחברות כבלים, חברות טלפונים וקונסורציומים על רקע התחזיות לגבי ניסים, עובדות קשות ותוצאות מוכחות היו נדירות. אולם הנדריקס הוא אחד הבודדים שהלכו מעבר לדבר. הוא כבר יצר פלטפורמת טלוויזיה אינטראקטיבית מהדור הראשון.

    זה שהנדריקס הצליח להמציא משהו כמו טלוויזיה בחירתך בזמנו הפנוי (זה נפרד ממבצע דיסקברי שלו) אומר משהו הן על רמת האנרגיה שלו והן על השכל הישר שלו. הנדריקס ציין כי בעוד אספקת אותות טלוויזיה מורחבים לבתים קרובה (החל משנה הבאה), תכנות מורחב אינו קיים. אז הוא יצר מערכת אינטראקטיבית המבוססת על תוכניות טלוויזיה קיימות.

    הרעיון מאחורי הטלוויזיה Your Choice הוא פשוט: הצופה גולל ברשימה של כמה מתוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר שהופעלו במהלך השבוע האחרון, ואז בוחר אחת עבור 79 סנט (התעריפים משתנים), אתה יכול לראות את הפרק של "שבת Night Live ”שהחמצת כמה ימים קודם לכן. כן, הייתם יכולים לצלם את ההצגה בוידאו ולחסוך את 79 הסנט, אבל הנדריקס מהמר ששכחתם, או שלא יפריעו לכם.

    הטלוויזיה Your Choice זמינה לצופים בכמה שווקי ניסוי ברחבי הארץ, ורוב רשתות השידור והטלוויזיה בכבלים נרשמו ונתנו גישה לתוכניות שלהן. עד כה הוא נבדק היטב עם הצופים, למרות מספר מגבלות על המערכת. זו לא מערכת וידאו לפי דרישה מיידית, עליך לחכות עד זמן התחלה בשעה או חצי שעה כדי לצפות בתוכנית שנבחרה. וכרגע, המערכת לא כוללת את "סיינפלד" או רבות מתוכניות הרשת האחרות שבבעלות אולפני הוליווד, שבחרו שלא לפרסם את ההופעות שלהם לבחירתך.

    ובכל זאת, ההישג של הנדריקס מרשים, אומר המנדס של עידן הפרסום. "הוא הצליח לאחד תעשייה שלמה מאחורי המערכת הזו", הוא אומר. "עם כל הדיבורים על טלוויזיה אינטראקטיבית, זה הדבר היחיד שמניב תוצאות מדידות כרגע. הנדריקס נתפס כמי שמוביל את הדרך לשלב הבא של הטלוויזיה ".

    Whether Your Choice TV will eventually become an industry standard is uncertain. Nevertheless, Hendricks should flourish in the multi-channel, interactive TV world for a more fundamental reason: “As TV becomes more crowded, with more choices to be made, brand recognition becomes important in attracting viewers,” says Hendricks. And Discovery is, surprisingly, one of the strongest brands in all of television a recent Equitrend quality survey among the general public found Discovery to be the most admired name on TV, ranking ahead of the other cable channels, the broadcast networks--even ahead of PBS, which ran close behind.

    With PBS in trouble, Discovery stands to inherit even more of the “quality viewer” market--though Hendricks insists that he would rather see PBS survive “because they help promote quality television, and that can only help us.” That’s part of the reason Hendricks wants to “help” it with co-productions. But would a partnership with Discovery really help PBS? PBS’ Duggan (who declined to be interviewed for this story) has said that he is concerned that cable companies might wish to “pick apart” its lineup.

    “The idea of occasional co-productions with Discovery is fine,” “NOVA’s” Apsell says, “but I’m not sure it would be appropriate to allow a commercial company to reap the benefits of the “NOVA” brand name, considering all that taxpayers have invested in that brand.” She also worries about editorial control. “Could we do less attractive subjects? Or would they tell us which subjects were appropriate?”

    Regarding the issue of control, Hendricks says simply: “If we provide the majority of funding, then we would have editorial control.”

    While the co-venture would provide some financial relief for PBS, A&E's Davatzes says, “It would be just a Band-Aid for PBS--it won’t solve their real problems.” Indeed, it might create new ones, perhaps by luring the companies that underwrite “NOVA” and “Nature” away from PBS to Discovery.

    For now, Hendricks will let PBS sort through such concerns he’s made the invitation, and it’s not his manner to push things. Besides, he has other concerns to focus on, including his newest venture, Discovery Pictures (the unit’s first theatrical film, “The Leopard Son,” will be released early next year), and his burgeoning retail chain. Hendricks has 11 stores now, but hopes to open as many as 300, perhaps featuring in-store virtual reality displays that will allow visitors to wander into the wilds of the Serengeti without ever leaving Cleveland.

    Do we really need this much Discovery in our lives? It’s possible Hendricks may be overreaching. “Discovery is trying to do a lot of things simultaneously,” Davatzes says, adding, “It’s not an approach that we would take.”

    But Hendricks isn’t worried. He may have watched too many exploration documentaries, but he seems to have no fear of venturing into the unknown. In fact, lately he has talked with NASA officials about the possibility of putting Discovery cameras on a lunar expedition. That seems appropriate: Thirty years after listening to the roar of the moon rockets in his childhood home in Alabama, Hendricks may finally get to climb aboard.


    Because they can / San Franciscan Matt Warshaw writes why surfers love Maverick's

    1 of 6 MAVSURF 2-C-03MAR00-MN-VM Steve Dwyer on a wave at the Quicksilver surf contest at Mavericks on the north end of Half Moon Bay .Surfers from around the world compete in 20 to 30 foot waves off the Ca. coast. by Vince Maggiora VINCE MAGGIORA Show More Show Less

    2 of 6 At home researching for his new book with his cat at his side. Surfing book author Matt Warshaw, writer and former editor of Surfing magazine who lives in the Sunset district and has a new book out of big wave surfing called Mavericks. CHRONICLE PHOTO BY PENNI GLADSTONE Penni Gladstone Show More Show Less

    4 of 6 MAVERICKS 5/C/25JAN98/OT/MACOR = Famous surfing location near Half Moon Bay. "Mavericks" draws big wave riders from around the world. San ta Cruz surfer Ken Collins walks away with his board broken in half, a reminder of the power of the Maverick break. Chronicle Photo: Michael Macor ALSO RAN: 11/25/1998 MICHAEL MACOR Show More Show Less

    5 of 6 PHOTO BY DAVID PERRY HANDOUT Show More Show Less

    It's a haven for people seeking to wash away the stresses of life with a physical, yet meditative, encounter with nature.

    Nature lovers. Dog walkers. Beach strollers. Tide-pool waders. Wetland-bird- watchers. Tourists. All make use of the cliffs, beaches and rare freshwater and saline wetlands at Pillar Point, just north of Half Moon Bay. Usually in quiet solitude.

    But each winter, when the ocean pulses with the offspring of intense storms,

    massive breakers smash against the coast, washing away the serenity and transforming the hamlet of Princeton-by-the-Sea.

    Suddenly, all eyes are upon Maverick's. What for years had been the lonely ocean arena of Half Moon Bay surfer Jeff Clark has come to resemble a Woodstock festival, as curious observers clog the streets with their cars and crowd the surrounding cliffs to watch wet-suit-clad surfers challenge a spectacular force of nature.

    The question in most viewers' minds is almost audible: Why in the world would anyone go near these huge waves, which can reach upward of 60 feet?

    San Francisco author Matt Warshaw, who recently published his third book, "Maverick's: The Story of Big-Wave Surfing" (Chronicle Books, $29.95), is uniquely suited to answer that question. From the breakfast nook in his Sunset District apartment, Warshaw keeps a close watch on Ocean Beach, his favorite watery playground.

    Warshaw took a long, winding journey from his roots as a Southern California surfer to traveling professional wave-rider to editor of Surfer magazine. Finally, as a graduate student at the University of California at Berkeley, he came to appreciate the always-challenging Northern California coast.

    The attraction was so strong that three weeks into a doctoral program at the University of California at Los Angeles, Warshaw bailed out to return to the wild, fog-enshrouded waves of the Bay Area.

    Warshaw thrived on the harsh lessons delivered by the irascible waves at Ocean Beach, which battle surfers every inch of the way out to the lineup and back.

    "At any size, the waves at Ocean Beach leave you dispirited and out of breath," he says.

    Despite his high tolerance for punishment and a taste for ocean adventure, Warshaw had to be dragged into the waves at Maverick's by the Pied Piper of big-wave riding, San Francisco physician Mark Renneker.

    Thanks to a deep, wide channel, the paddle out was easier than an average day at Ocean Beach, and Warshaw learned something during each session at Maverick's.

    "The waves I rode at Maverick's were the biggest thrill I have had in surfing," Warshaw says. "But I'm not a Maverick's surfer, I don't have it in me."

    The third time Renneker lured Warshaw to Maverick's was definitely not the charm. Hawaiian surfer Mark Foo drowned that day, and it was an epiphany for Warshaw. He had known Foo for years and had written about his ascent to becoming a top rider of huge waves.

    "I realized I just was not ready to pay the price that Mark paid," Warshaw says.

    He has an insight into the surfers who, by their presence in the waves at Maverick's, presumably are willing to pay the ultimate price.

    Warshaw is one of surfing's pre-eminent historians, having chronicled epic moments in numerous magazine articles and books. He is also the creator of an unmatched multimedia surfing reference library.

    In "Maverick's," Warshaw ascends Mount Olympus to provide a sweeping overview of big-wave surfing from its Hawaii beginnings to its present global pursuit, and he wields a sleuth's magnifying glass to examine the microcosm of Maverick's.

    Warshaw's adroit writing overcomes the hardship of having a well-known victim, perpetrator and the time and place of death, while creating a sense of drama that keeps readers breathlessly turning pages. A book about surfing this gracefully written and insightful is as rare as sun-dappled, wind-sculpted waves with no one out, both a small miracle to be treasured.

    "Maverick's" succeeds on several satisfying levels: as a fascinating account of the discovery and commercialization of Northern California's most exciting surf spot as a superb investigation of the surfing subculture's most dramatic offshoot of big-wave surfing and as a passport that allows readers into the seldom-visited hearts and minds of the men who ride mountains.

    Warshaw charts the development of one of surfing's most menacing spots and one of the most flamboyant characters as, an ocean apart, they move inexorably on a fatal collision course toward Dec. 23, 1994, when Foo's death brought Maverick's to national attention. The nation's media was astounded to learn that California had been hiding a fabulous big-wave spot nearly within sight of San Francisco.

    Along the way, Warshaw explains how huge waves are created and ridden via entertaining examples of surfing lore, legends and eccentric characters, as well as erudite discourses on meteorology, oceanography, undersea topography, hydrodynamics, physics and surfboard design and mechanics.

    What allows surfers to overcome an atavistic fear of the ocean that has tormented our species for millennia is another matter. Rather than ascribe motives to his characters, Warshaw offers clues, quotes and insights to enable readers to perform their own psychoanalysis of the seeming psychosis that drives surfers.

    Warshaw also unmasks the marketing and merchandising that in many ways have sucked the soul out of the sport while allowing many talented wave riders to make a living riding waves.

    In a deft bit of intellectual flexibility, Warshaw imparts the delightfully contradictory notion that riding solar radiation coursing through the ocean in the form of waves is both cosmic and mundane.

    Such insight makes surfers smile with appreciation while giving nonsurfers an interesting perspective to ponder. During the writing of "Maverick's," Warshaw walked a tightrope between being too obvious for surfers and explaining obscure practices and expressions to nonsurfers.

    "When in doubt, I would err on the side of making it clear for nonsurfers, but in many cases I realized that I didn't have to explain everything because the context brought it out," he says.

    Warshaw broke down the huge project into units that "made it seem as though I was writing 10 magazine articles instead of one book."

    But this book was merely a warm-up for a much larger task, one that would be his lasting legacy as a writer and a surfer. Warshaw is researching and writing the first surfing encyclopedia. After years of conducting interviews and database searches and forcing himself to write at least 1,500 words a day, Warshaw says: "It has become this huge quest, and I fear I'm not going to finish it, or that I'm not going to finish it on time."

    Not content to merely recount the past, "Maverick's" takes readers on a ride to the technology-boosted future of surfing. Human physical limitations and wave hydrodynamics have created a barrier to paddling into waves larger than 25 feet, what Foo referred to as the unridden realm.

    Personal watercraft have towed surfers into the previously unridden realm of truly monstrous waves, a development that has thrilled partisans and outraged purists.

    For nearly half a century after Dickie Cross died in huge surf at Hawaii's Waimea Bay in 1943, big-wave surfing was free from fatalities. But during a horrific four years during the mid-'90s, four surfers died while challenging big surf. Judging from the current popularity of big-wave riding, the very real prospect of a watery death might just enhance the thrill.

    Still, a more common and inescapable problem exists: Huge, perfect waves are extremely rare. And what does a thrill junkie do for the next fix once he has hitched a ride on a once-in-a-century monster wave?


    Covid-19 and cultural trauma theory

    As we noted at the outset, studies of cultural trauma are carried out in retrospect, at the end of a process where discursive themes and central actors can be identified and studied over time. The covid-19 pandemic is ongoing, but as a total event, it already has many of the characteristics that circumscribe cultural trauma. These include a fundamental disruption of the taken for granted in daily life, a potential loss of trust in leaders and social institutions, negative attribution in the media, a contentious meaning struggle to determine what happened and who is responsible, with many competing accounts aired in various forums. There is constant reference to collective memory, the search for comparable historical incidents, as grounds for understanding, and various carrier groups have formed to articulate and defend their interpretation. Footnote 3 This is certainly a collectively aggregated trauma: innumerable people are experiencing the pandemic as traumatic, characterized by a loss of existential security, a biopolitical condition that can potentially create new modalities of subjection and subjectivation, shaping both collective and individual subjectivities. Footnote 4

    The global dimensions of a public health crisis, its rapid expansion, and the instant circulation of images depicting deep human tragedy have already initiated a trauma drama process. The public discourse about the coronavirus and its effects is multifaceted, antagonistic, and replete with emotionality it revolves around the meaning of normality, discipline, and self-discipline, trust, confidence and distrust toward institutions and political authority. In many countries, the covid-19 trauma drama has triggered new forms of artistic expression, such as online concerts, musical and theatrical performances, humorous offline and online creations, the production of books about pandemics throughout the centuries, novels and poetry. Blame attribution and the politics of fear through the designation of the virus as ‘invisible enemy’ and bellicose metaphors of the efforts to cope with it as ‘war’, permeate public discourse in the same way warfare language was used to tame TB and cancer in the nineteenth and twentieth century.

    Globalization and the accompanying ubiquitous presence of the internet and digital social media have contributed to an intensified time–space compression, whereby the trauma drama that is the core of cultural trauma phenomenon is deepened. In previous theorizing and comparative analysis, cultural trauma studies have noted a belated reaction to a triggering incident or series of incidents that leave indelible marks on collective memory and group identity. As with 9/11 and Hurricane Katrina, this seems no longer the case with regard to covid-19, should this be generalized it would expand the trauma potential of related incidents. In many places, a sense of crisis, with a trauma potential, began immediately. Footnote 5 Under what is identified as time–space compression, some—if not all—elements of the tenets of cultural trauma are visibly present at once: (a) emotionality (mostly negative) (b) blame attribution (carrier groups, media claims etc.) (c) identity formation processes (d) defense mechanisms (artistic creation). If the indelible marks on social body (i.e. change in personal and group identity, alteration in value priorities) are always noted at a later time, then the coronavirus crisis is not a cultural trauma proper. The ‘period effect’ Inglehart 1990, pp. 78–79 Norris and Inglehart 2019, p. 88) of the health crisis has to be traced retroactively, not in anticipation.

    Another issue to cope with is the distribution of the disease and its trauma potential. At first glance, the pandemic seems to be inherently universal because it threatens everyone, irrespective of class, ethnicity and religion. It might also be possible to be perceived differently from the way individuals perceive existential threats, war and terrorism for example, which are unambiguously anthropogenic and particularistic. However, the extant differences in death rates and different patterns of the disease dispersal Footnote 6 inevitably poses once more the question ‘trauma for whom?’ and at what level.

    As already mentioned, the pandemic reveals the dynamics of risk society. Yet, we should take heed of the fact that despite the genomic indeterminacy of the Sars-cov-2 there is a background assumption and a reasonable expectation about the upcoming cure and protection after a vaccine becomes readily available. The current pandemic is encountered by disease-experienced lay people and a knowledgeable community of experts. As a species, we are more or less confident that this is not a repetition of the Black Death. The covid-19 is not entirely surrounded with horrible and unsolvable mystery and it is not regarded as a totally intractable and capricious disease like TB or cancer before finding their cure (Sontag 1978, pp. 5–6). This might mitigate the prospect of the pandemic to become a future point of reference for collective and/or global memory. Not infrequently, harsh pandemics leave no trace in social memory. Although the pandemic influenza virus identified in Hong Kong in 1968 caused one million casualties, it passed almost unnoticed, since people in many countries had other priorities (Keck 2020 Keck and Lachenal 2019).

    On the other hand, it might be plausible to argue that even if the number of deaths will not be comparable at all, for example, that of the Great Influenza or AIDS, it will mark collective memory and identities because it forcefully damaged the illusion of invulnerability modern science can confer. By turning a spotlight on the dark sides of the present-day Technocracy and Technopoly (Postman 1993), this pandemic may point to a threshold in the ‘imaginary institution of society’ creating an anticipation of human extinction. Building up a ‘pandemic imaginary’ drawn from the ‘apocalyptic catastrophism’ of risk society, people are seen as unable to self-create as before (Lynteris 2020, pp. 17, 139) as a total social fact, this pandemic like other pandemics and epidemics in the past, instills a feeling of being ‘lost in the world’ and as such is deeply traumatic.

    A pertinent question is whether we should think of the pandemic not only as a total social fact, but also in terms of a trauma-ridden ‘historical event’ namely, as a ramified sequence of rupturing occurrences that is recognized as notable by contemporaries, and that results in a durable transformation of structures (Sewell 2005). Currently, at least as far as most of the EU countries and the USA are concerned, it seems that the pandemic meets most of the criteria Sewell (2005, p. 245 ff) identified as relevant in the conceptualization of historical events: dislocation and re-articulation of socioeconomic structures cultural-aesthetic transformation heightened emotionality institution of rituals conducive ‘structure of the conjunction’. These are traits to be found in the accelerated trauma drama already unfolding in terms of time–space compression and ensuing presentism. The case in point, however, is not only the pace but also the depth and the possible duration of these traits, as we will discuss in our case studies.

    How then does this compression affect an unfolding trauma drama? Eyerman (2019, p. 6) identified several factors that influence the development of a cultural trauma: timing, political context, performance of authority, mass-mediated representations, carrier groups, and collective memory. The relative weight of these factors is determinant in the appearance of cultural trauma.

    Timing

    Refers to the relative proximity of triggering incidents, the closer in time the more chance of a cumulative collective emotional response. Under the conditions of compressed trauma, the triggering responses are continuous, with local, national and international reports of cases and deaths flowing together, intensifying anxiety and fear. Footnote 7 Everything seems to be happening at once and threats everywhere, undermining the existential security of individuals. The very air breathed cannot be trusted, turning family members and neighbors, as well as strangers, into potential carriers. Basic notions of humanity, morality, and empathy are undermined all that’s solid melts into air. Footnote 8

    Political context

    One of the first casualties of the pandemic was the cooperative relations between nations. If by globalization, one refers to the systematic interconnectedness and in-depth interdependency of nations, the pandemic revived the nation-state as the natural site of collective reference. Similar to the way the outbreak of the First World War fragmented the international socialist movement in a wave of emotional nationalism, the first response to the pandemic was to withdraw behind national boarders, to turn inward for protection. This was especially prominent in the European Union, where borders were shuttered and international travelers looked upon with suspicion. Like city walls built to keep out the plague, airports and train stations were manned with border guards. As the enemy was invisible, national identification became the main means of determining purity from danger. Nevertheless, the cunning of history herein consists in the extant global cooperation between bio-laboratories and pharmaceutic big companies for the production of a vaccine, on the one side, and, on the other, the instant global transmission of news items about the disease which leaves room for empathetic feeling and acting towards distant others.

    In polarized political contexts, such as the U.S. the possibility of radically different accounts is more likely to appear. This is aided by the presence of alternative means of communication to distribute such accounts. As a rule, whenever there is dispute among elites over a public issue the media are prone to disseminate divergent accounts of it.

    Public authorities

    Central to the pandemic are public health authorities, usually medical professionals and epidemiologists who, more often than not, are represented as professional heroes. How well they argued for various control measures and how they interact with political authorities is crucial as is the quality and availability of health care systems. In antagonistic political cultural contexts and discordant public spheres, the performance of national authorities and the relative strength of traditions of confidence in the institutions they represent call for more attention as drivers of cultural trauma.

    Mass-mediated representations

    There is frequent use of war metaphors, bombast and fear mongering on the one side and cold, factual, scientific representations on the other. The general public is dependent on media for information and on authorities for dealing with an invisible and unknown enemy. It is through such means that what is happening and who is responsible is articulated and transmitted. The mass media create story lines, highlight victims and heroes and generally construct meaningful accounts of what is happening.

    Carrier groups

    Articulate the alternative narratives, to interpret what is happening, who is responsible and what is to be done. Besides the authorities mentioned above and those working in the mass media, important actors here are professional organizations, trade unions and other interest organizations that speak in the name of their members. In polarized contexts, the relative strength of these carrier groups, their access to mass media, and their support from political and religious authorities is crucial.

    Collective memory

    Those nations that have experienced trauma appear to be better prepared, provided with a memory and a means to deal with crisis (Keck and Lachenal 2019, pp. 28, 30). ‘This’ is like ‘that’, we survived that and can survive this. In the process, various historical instances are recalled through previous trauma, from earlier pandemics to AIDs. Such associations are meant to offer hope as well understanding.

    A short comparison: Greece and Sweden

    We can illustrate the interplay of these factors under the intense conditions of ongoing compressed cultural trauma through two short case studies. We chose these countries for practical reasons, from firsthand knowledge and because they represent varied responses to the pandemic. Both countries had the advantage of some advance knowledge of the virus and the means of its spread. Sweden has been held up as a unique approach, for some exemplary, for others dangerous. However, despite initial high levels of anxiety the pandemic did not evolve into cultural trauma in either, even with an exceptionally high death rate in Sweden and the great difference in trust in authority that distinguishes the two countries. We hope to explain why.


    Snow Monkey Park

    Seeing Japanese wildlife up close has to be one of the best things to do in Japan.

    Japan Location: Joshinestu Kogen National Park

    The Snow Monkey Park is located inside Joshinestu Kogen National Park, which is around an hour away from Nagano. It’s located in the beautiful mountains in Japan, and you can experience snow monkeys up close and personal.

    There are hot springs that you can sit and relax in, but the monkeys enjoy them as well. In the winter, you can catch them soaking, while the surrounding areas are covered in snow.

    You can also choose to stay at the ryokan inside the park. This is a traditional Japanese stay, where you sleep on comfortable rice pads, have a traditional home cooked meal prepared, wear kimonos, and so much more. — Jenny from LimitlessHiker.com


    Space Discovery Draws Big Bang into Question - History

    When Vice President Mike Pence gathered the National Space Council last month to announce the Trump administration’s goal of a lunar mission within five years, it was no coincidence the meeting took place in Alabama.

    Home to NASA’s Marshall Space Flight Center, Redstone Arsenal and countless manufacturers and suppliers to the aerospace industry, Alabama will serve a vital role as the nation sharpens its focus on space.

    “Alabama has such a rich history in space and tremendous capabilities here,” Tory Bruno recently told Yellowhammer News. “There is a very good reason why the vice president chose to have the council meeting here and to talk so much about Marshall.”

    As CEO of United Launch Alliance (ULA), Bruno leads a company which has made a large investment in Alabama and bolsters America’s national security space missions from its plant in Decatur.

    Bruno and Governor Kay Ivey are both members of the National Space Council’s Users’ Advisory Group (UAG), and both serve on the council’s Economic Development and Industrial Base Subcommittee.

    “Decatur is the biggest rocket factory in the western hemisphere,” Bruno said of his company’s Alabama plant. “And new industry is coming here all the time. What Governor Ivey does for us in our subcommittee is she helps the team understand and connect those tremendous resources that Alabama brings to this problem. It is about her saying, ‘here is your path to success, this is what can be done and what can’t be done’ and that just naturally makes Alabama the center of that conversation.”

    A large part of the conversation for the UAG involves national security space priorities. In fact, its charter specifically charges the group with providing advice and recommendations on that critical area of America’s space program.

    Missions similar to last month’s launch of a high-priority national security satellite will see more emphasis. That particular mission — powered by a ULA rocket — enhanced the ability of U.S. forces to communicate anywhere in the world.

    “The United States is uniquely dependent upon and advantaged by space for how we conduct war and how we keep the peace,” explained Bruno. “And so we are going to have to now contend with the fact that other nations have developed the capabilities to take that away from us – to either dazzle, disable or destroy our vital assets in orbit.”

    For a nation asserting itself in space to protect its global interests, and a rocket builder looking to do its part, Sen. Richard Shelby (R-AL) has proven to be a tireless advocate, according to Bruno.

    “Anyone who has the voice that Senator Shelby has is great to have in a place, where he really appreciates your team and what you do for the country,” he stated. “He has been to our factory many times he understands what we do he understands the reliability that we bring to the critical missions that we perform for the country.”

    Congressman Mo Brooks’ (AL-5) reappointment to the influential Science, Space and Technology Committee, which has jurisdiction over all NASA programs, has improved Alabama’s position even more.

    Brooks is now the second most senior Republican on the committee.

    Upon his reappointment to the committee earlier this year, Brooks highlighted the economic impact of the industry on the state.

    “According to NASA, Marshall Space Flight Center is directly or indirectly responsible for more than 24,500 Tennessee Valley jobs that contribute roughly $82 million in state and local taxes.” Brooks said. “Some of the most committed engineers, scientists and technology professionals in the nation reside in the Tennessee Valley and play an essential role in the advancement of space exploration and discovery.”

    And, as Bruno explained, the quality of jobs created by the aerospace industry has a multiplying effect across the region. He says industry estimates are that every aerospace job results in ten more jobs throughout the community.

    Bruno’s company, ULA, has calculated its annual economic impact to the state at approximately $285 million.

    He also sees ULA’s economic impact on the state increasing.

    That’s because of the Air Force’s award to ULA to develop the cutting-edge Vulcan rocket needed for American national security space missions.

    The award, under the Launch Services Agreement, elevates the importance of ULA’s Alabama operation even higher.

    “It’s a big shot in the arm, an increase in our confidence to know that we’re developing the right rocket that the national security community and the Air Force want to carry out the mission,” said Bruno. “They tell us that unambiguously when they make the award to us. And so we have plowed ahead. We have invested heavily in the Decatur factory bringing it all up to state-of-the-art manufacturing techniques.”

    The Vulcan rocket will afford Alabamians the opportunity to leave an indelible mark on America’s national security effort for years to come.

    “Vulcan is really purpose built for that set of missions that are going to be needed for national security space in the future,” Bruno said.

    He added that Vulcan represents a “giant leap up in performance.”

    For rocket enthusiasts, Bruno offered some interesting insight.

    As part of its strategy to lower risk and increase chances of success on its first flight, the company has already started bringing major parts of Vulcan into its Atlas program.

    Vulcan’s payload faring, solid rocket boosters, avionics and computer systems will all fly on Atlas, first. Only the Blue Origin BE-4 engines will be new when Vulcan launches.

    “When Vulcan flies for the first time, it’s not really flying for the first time,” he said.

    And, yet, “Made in Alabama” can appropriately be affixed to Vulcan when it gets called into service.

    Tim Howe is an owner and editor of Yellowhammer News


    Bay Area Science Festival hits it out of the park

    1 of 17 Miles Iwanchuk (right) his brother Graham (center) and their dad check out a 12-ft DNA helix at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    2 of 17 Johan Delen, 4, looks through diffraction goggles at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    4 of 17 Orlando Shi, 7, uses a laser to cut paper at Stanford's Optics booth at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    5 of 17 Kids and their parents touch a human brain that has been dedicated to science UCSF Neuroscience booth at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    7 of 17 Lynn Hague, of the American Chemical Society, experiments with baking soda and vinegar to produce carbon dioxide a at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    8 of 17 Ethan Lucas, 5, looks at skulls on display at UCSF Skull Laboratory Booth at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    10 of 17 Abbey Kim (left) and her sister Cate (right) experiment with how ice refracts colors at the Children's Discovery Museum's booth "Crack, Drip, Melt" at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    11 of 17 Nick Williams, a retired engineer from Lawrence Livermore Labs, explains the strength of vacuums to a crowd at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    13 of 17 Andres Safa, 7, looks at sunspots through a telescope at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    14 of 17 Colored dyes refract through the ice block and the Children Discovery Museum's booth "Crack, Drip, Melt" at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    16 of 17 UC Berkely's Astronomy Department observe sun spots at the Bay Area Science Festival at AT&T Park in San Francisco, Calif., on Sunday, Nov. 6, 2011. The light circle on the paper is the image of the sun, the small dark spots inside the circle are sun spots. Thomas Webb/The Chronicle Show More Show Less

    The wide green turf of AT&T Park and the sandy stretches along first and third base never encountered anything like the crowds of kids and parents who streamed into the stadium Sunday for what may have been the largest science sideshow ever seen.

    There were telescopes to peer at sunspots whenever they were visible between the windswept clouds, animal skulls with ferocious teeth to test for sharpness, chemicals that popped under pressure, gauges revealing the gases emitted by human lungs, and human brains to reveal the mysteries of the nervous system.

    All these and more highlighted the climactic event of the first Bay Area Science Festival, sponsored by UCSF to spur interest in science. And if the skulls and popping chemicals seemed incongruous beneath the stadium's signs for garlic fries and clam chowder - well, that's scientific show business.

    More than 170 exhibitors attracted more than 21,000 people through the stadium's turnstiles, from first graders to grandparents, and while the kids experimented, their elders watched, beaming.

    Johan Delen, 4, tried aiming a beanbag at a target with his eyes encumbered by distorting binoculars, and he did pretty well at a game offered by the Exploratorium. "It's not too early to get him interested in science," said his mother, Michelle, "but right now he's looking for something to blow up."

    William Stenzel, 13, of Orinda, tried measuring the carbon dioxide and methane in his lungs at an exhibit by hydrologists from the U.S. Geological Survey, as his father, Christopher, smiled. "He's really interested in all this," he said. "It's encouraging."

    The idea of organizing festivals to show kids and their parents that science can be fun originated with Bruce Alberts, long a professor of biochemistry at UCSF, later the president of the American Academy of Sciences, and now the editor of the journal Science.

    The venture won Alberts and UCSF a three-year, $3 million grant from the National Science Foundation to fund similar festivals at San Diego, Philadelphia and Cambridge, Mass.


    Morgan Freeman filming television series in Natchez, now hiring cast and extras

    Academy Award-winning actor Morgan Freeman is filming a new series for the HISTORY® channel in Natchez, and they are looking for cast members and extras to join the project.

    “Great Escapes with Morgan Freeman” will consist of six one-hour episodes that reveal in detail history’s greatest convict escapes from some of the most notorious prisons in the world.

    “I’ve been inside the minds of prisoners in my acting career, and I’m looking forward to stepping inside the most notorious prisons in the world, like Alcatraz, Sing Sing, Riker’s Island and Leavenworth,” Morgan Freeman said in a statement. “Audiences will feel like they’re making the escapes themselves as I walk them into a virtual world and through the greatest escapes in history.”

    Famous jailbreaks are the stuff of legend as their true stories are often untold. Now, with dramatic recreations, dynamic storytelling and cutting-edge visual effects escapes from prisons like Alcatraz and Sing Sing will come to life in graphic detail. Hosted by Freeman, each episode will unearth every step of an inmate’s meticulous plan, the escape route and the intense manhunt that immediately followed.

    “The HISTORY channel is honored to partner with Morgan and his production team, Revelations Entertainment, to deliver context and backstory to some of history’s infamous prison escapes,” said Eli Lehrer, Executive Vice President and General Manager for the HISTORY channel. “Morgan’s gravitas will help ground this series and drive the drama in a way no other face or voice can.”

    Morgan Casting is currently seeking background actors for the “El Chapo” episode to play prison guards, prisoners, cartel members and other background roles. On-set experience is not required to be hired, provided you meet other requirements. If you would like to be considered for this episode, act fast the deadline to apply is this Thursday, April 22, at noon.

    There are still plenty of other episodes yet to be casted, so if you are interested in being a part of the show follow Morgan Casting on Facebook for regular updates.


    Pick Your Own and Farmers Markets in Central Ohio:

    Fruit and vegetable picking might not be the first thing that comes to mind when you think of urban Columbus, but there are many pick-your-own farms within an hour’s drive of Columbus, Ohio. Plus farmers from all over bring their produce and homemade goods to nearly every suburb and neighborhood in Columbus!

    118. Apple Picking

    Explore 5 Farms Where You Can Pick Your Own Apples Near Columbus, Ohio for specific ideas for great places to pick apples around Central Ohio!

    119. Peach Picking

    Read Peach Picking Fun at Branstool Orchards for a unique peach picking option about 1 hour from Columbus!

    120. Pumpkin Farms and Fall Festivals

    Every October farms around Central Ohio offer Fall Festivals, pumpkin picking, hay rides and more! Find your nearest here: A Complete List of Pumpkin Patches and Fall Festivals in Central Ohio

    121. Farmer’s Markets

    Nearly every community in and around Columbus has a weekly or bi-weekly farmers market! Check the list here: Farmer’s Markets in Columbus and Central Ohio

    Save this post on Pinterest!

    Share this post with your friends!

    שתפו ערך זה
    אולי גם אתה אוהב

    Thanks for a few more ideas of places to explore when I come into Columbus this weekend.

    Leave a Reply

    Leave a Reply בטל תגובה

    SEARCH BLOG

    קטגוריות

    Archives

    INSTAGRAM

    Email Me

    This site uses cookies. By continuing to browse the site, you are agreeing to our use of cookies.

    Cookie and Privacy Settings

    We may request cookies to be set on your device. We use cookies to let us know when you visit our websites, how you interact with us, to enrich your user experience, and to customize your relationship with our website.

    Click on the different category headings to find out more. You can also change some of your preferences. Note that blocking some types of cookies may impact your experience on our websites and the services we are able to offer.

    These cookies are strictly necessary to provide you with services available through our website and to use some of its features.

    Because these cookies are strictly necessary to deliver the website, refuseing them will have impact how our site functions. You always can block or delete cookies by changing your browser settings and force blocking all cookies on this website. But this will always prompt you to accept/refuse cookies when revisiting our site.

    We fully respect if you want to refuse cookies but to avoid asking you again and again kindly allow us to store a cookie for that. You are free to opt out any time or opt in for other cookies to get a better experience. If you refuse cookies we will remove all set cookies in our domain.

    We provide you with a list of stored cookies on your computer in our domain so you can check what we stored. Due to security reasons we are not able to show or modify cookies from other domains. You can check these in your browser security settings.

    We also use different external services like Google Webfonts, Google Maps, and external Video providers. Since these providers may collect personal data like your IP address we allow you to block them here. Please be aware that this might heavily reduce the functionality and appearance of our site. Changes will take effect once you reload the page.


    צפו בסרטון: חבורת המפץ הגדול - פרק 2